אז איך הכל בעצם התחיל

במשך שנים על גבי שנים, השימוש בשעון היה על-ידי שימוש באנרגיות משתנות, כגון השמש, החול, או המים.

בהתחלה היו מחלקים את היממה ל12 חלקים. מאחר והמדידה בעבר הרחוק הייתה בעזרת השמש, היה נוח לחלק את היממה לתקופה הפעילות של השמש, וכאשר השמש לא הופיעה בשמיים, המדידה לא הייתה מתבצעת.

לאחר שהוצאו שיטות שונות לשמירת האור בשעות החשיכה היה צורך במדידת זמן כאשר השמש לא נמצאת בשמיים.

בתקופה זו הומצאו שיטות שונות למדידה. אחת ששיטות הפופולאריות היו מדידת זמן על-ידי שעוני חול. היו גם שעוני מים, שעבדו על אותו עיקרון של שעוני החול.

אז מתי הומצא השעון המכני הראשון? זה כבר שאלה של היסטוריונים. הדעות חלוקות בין המאה ה-14 לבין המאה ה-15. אבל בסוף, כנראה שאין פה בעצם מחלוקת על הזמנים אלא על ההגדרה של מהו שעון מכני.

בתחילת המאה ה-14, הומצא באירופה שעון מכני עם גלגל איזון, והם הפכו לשעונים שסטנדרט של השעונים עד שהומצא שעון המטוטלת באמצע המאה ה-16. בשנות המאה ה-15 הומצא שעון הקפיץ ותרם רבות לבניית שעונים שהיה ניתן לנייד ממקום למקום. משם ועד לשעוני כיס הדרך הייתה קצרה. אומנם בתחילת דרכם, השעונים לא היו מדויקים, אבל באמצע שנות המאה ה-17 הומצא חידוש לטכניקה הזאת, על-ידי הוספת קפיץ איזון, והפכה את השעונים למדויקים יותר.

בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה, הומצאו שעונים שפעלו עם מתנד גבישי, או בשמו המוכר יותר, קוורץ. והפכו את רמת הדיוק של השעונים לכזאת שסטיית הזמן בשעונים אלו היא דקה לשנה.

לאחר מלחמת העולם השנייה, הומצאו שעונים אטומים. שעונים אלו מבוססים על אנרגיה אטומית. ורמת הדיוק שלהם היא רמת הדיוק הגבוהה ביותר ומבוססת על מיקום של השעון על פני הגלובוס כולו.

בשנות השמונים טכנולוגית הקוורץ הפכה לפשוטה יותר וקלה לייצור, ובהתאם לכך, השעונים אלו הפכו לפופולאריים וזולים.